הסיבה קשורה לאיך שהמוח שלך עובד. כשאת אומרת לעצמך שאת נכנסת לדיאטה [אורח חיים בריא/ אכילה ללא גלוטן וכו׳.. ] את במילים אחרות אומרת שמחר תפסיקי/ תפחיתי – סוכר/ מתוק/ שוקולד / פחמימות.. ויכול להיות שבאמת להפחית שוקולד זה הדבר הנכון עבורך. [הן בריאותית, תזונתית וכו׳]
אבל בלי לשים לב סימנת את ״השוקולד״ והבלטת אותו למוח שלך. המוח שלך שם על השוקולד תוית של ס כ נ ה. וברגע שיש ״סכנה״ המוח מגביר את תשומת הלב לאותו פרט ״מסוכן״ וגורם לך לשים לב אליו יותר.
לכן השוקולד הופך להיות מעניין יותר, מדבר אליך יותר, ״מפתה״ יותר. כי המוח שלך כל הזמן ״מאותת״ לך איפה השוקולד נמצא. הוא מחדד לך את החושים מול השוקולד [הפוך ממה שאת רוצה].
ומה שקורה בדיאטות, במיוחד בתחילת הדיאטה, זה שהמוטיבציה כל כך חזקה לרדת במשקל/ ליצור שינוי, שלמרות שהשוקולד הופך להיות מפתה יותר את מצליחה לוותר על השוקולד, אבל לאורך זמן, המוטיבציה [בצורה מאוד טבעית] נשחקת והשוקולד ממשיך להיות ״מפתה״, ממשיך לדבר אלייך ולכן האכילה שלו מתגברת.
ולכן כל שינוי תזונתי שעובד על המנעות ממאכלים כאלו ואחרים יוצר אצלך בדיוק את האפקט ההפוך, הופך את המאכלים האסורים לכאלו שאת רוצה מהם יותר.
ולכן אתן לך פרקטיקה שתאפשר לך ללכת עם המוח שלך ולא נגד המוח שלך. כשאת אוכלת את המאכלים ״המפתים״ או ניגשת לאכילה שלהם, תנסי להעביר את הקשב הפנימי למה את מרגישה, לדוגמא: מה הטעם, מה התחושה בגוף, איזה מרקם יש להם, להיות יותר מחוברת ונוכחת באכילה.
מה שיעביר את הקשב מהמוח שלך שמרגיש ״שאסור לך״ לחוויה יותר נוכחת ומאפשרת 🙂
נסי את זה בפעם הבאה וספרי לי איך הולך לך! 🙂
טל
