מכירה את זה, שאת מבטיחה לעצמך שהסופ״ש יראה אחרת ואת לא תגעי בחלה של שבת, תאכלי רק פרוסת עוגה אחת, תשימי בצלחת רק מה שנעים לך..

ואז.. את לא מפסיקה *לחשוב* על האוכל? על המתוקים? הבצקים? ובסוף גם אוכלת עוד ועוד מהם?

זה קורה מסיבה מרכזית, הסיבה ההישרדותית: המוח שלך מכוון לחפש סכנה, להיות ״דרוך״ לסכנות שיכולות להיות בדרך, ככה זה עוד מימי קדם, אז היום הסכנה שלך היא ״השוקולד״/ הקלוריות..

ואז את מוצאת את עצמך כל הזמן חושבת על השוקולד שאת לא רוצה לאכול. מה שמכניס המון לחץ… גורם להמון התעסקות סביב אוכל, חשש להפגש עם אותם מאכלים, מחשבות על איך להמנע מאותו אוכל, ולכל אלו מצטרפים הורמוני סטרס, שגורמים לך ליותר לחץ והם בעצמם מעלים במשקל וגורמים לתחושת דריכות וחוסר שמחה.

וכל זה – ההפך ממה שאת בעצמך רוצה! ברגע שאותו אוכל: בצקים, פחמימות, מתוקים. לא יהיה ״אישיוז״ תוכלי להיות באמת חופשיה ממתוקים ופחמימות, כי תוכלי לבחור בהם ולא כל הזמן לחשוב עליהם ולנהל מולם מאבקים… וחישובים ויומנים של מתי כן ואיך ולא..

אז רגע לפני שאת מנסה להגיד לעצמך לא לגעת באוכל מסוים, או לאכול כמות ספציפית בסופ״שׁ מציעה לך לחשוב על מטרה אחרת. להרגיש פיזית טוב ונעים בסופ״ש.

לא לחשוב על הכמות מראש, אלא להחליט על הכמות שנעימה לך 🙂

ואם את רוצה לעבור תהליך ליווי צמוד, שילמד אותך להשתנות מול האכילה, ליצור שפה אחרת מול האכילה, ולהפסיק את המאבקים מול האכילה, מזמינה אותך לשוחח איתנו 🙂