ירדת במשקל, ולכאורה כלפי חוץ זה נראה שהמשקל שלך ממש ״סבבה״, ואולי את ממשיכה לקבל מחמאות אבל את בתוכך יודעת, מה את משלמת על המשקל שלך.

במחשבות, התעסקות אינסוף, בכן לאכול או לא לאכול, אולי אפילו אכילה רגשית, ובקיצור כמה האכילה שלך גוזלת ממך אנרגיה.

וזה, לא צריך להיות ככה בלשון המעטה. זה לא אמור להיות ככה. את יכולה לחיות בשלום מול האוכל וגם מול המשקל שלך. האובססיה שנתקעה אצלך עכשיו, קשורה לתפיסות עולם שלך ואוטומטים שלא באמת השתנו. המחשבות יפסקו, ברגע שתשני את האמונות שיש לך. ז״א בפנימה שלך את עדיין לא באמת עשית שינוי, זה כמו להיות במערכת יחסים עם אדם שאוהב אותי אבל אני לא אוהבת את עצמי. וכל הזמן מרגישה שהוא יבגוד בי, יעזוב, ילך.

הוא:לא רוצה לעזוב. הוא באמת אוהב אותי. אבל אני.. מרגישה לא ראויה. כי .. איך הוא יכול לאהוב אותי?! ואז אני פחות תופסת מקום. אולי מתעכבת על ״שׁטויות״ מחוסר ביטחון רגישה לכל מילה שנאמרת, כי באמונה שלי : אני לא טובה.

ואותו דבר מול האכילה שלך והגוף שלך.

את אולי חיצונית ירדת במשקל אבל רגשית וברמת התודעה – את לא באמת סומכת על עצמך שתשמרי על זה, את לא מרגישה שאפשר להתמיד בזה לאורך זמן, את מפחדת לחזור להרגלים שלך.. ולכן את רוצה ליצור שינוי של 180 מעלות, להשפיע על האוטומטים שלך, לא רק על הבחירה של מה לאכול אלא איך אני מרגישה מול הבחירה.

אז, מה עושים? להתחיל לסמוך על הגוף. [ויכול להיות שזה מרגיש כמו פחד מוות] אבל אני כאן כדי להזכיר לך שהגוף שלך חכם הוא רק מבקש ממך שתתחילי לשאול לשלומו, לא רק לשלומו ברמת הנראות, אלא ברמה הפיזית. לבדוק האם ההרגלים שלך מסונכרנים לנשמה שלך, לחיים שלך. להתחיל לראות את הפחד. ליצור שינוי, אמיתי.

נועדנו לחיות! לשמוח! להרגיש סיפוק ומשמעות. את לא צריכה להשאר מצומצמת בגלל האמונות שלך מול האוכל. או לשלם על המשקל שלך, זה בר שינוי.

עכשיו צריך לפעול ברמת האמונות. תפיסות. לפתוח את הפחדים.

לפגוש את הפחד. ולסמוך על עצמך.

באהבה

טל.