הסיבה קשורה לאיך שהמוח שלך עובד. כשאת אומרת לעצמך שאת נכנסת לדיאטה [אורח חיים בריא/ אכילה ללא גלוטן וכו׳.. ] את במילים אחרות אומרת שמחר תפסיקי/ תפחיתי – סוכר/ מתוק/ שוקולד / פחמימות.. ויכול להיות שבאמת להפחית שוקולד זה הדבר הנכון עבורך. [הן בריאותית, תזונתית וכו׳]

אבל בלי לשים לב סימנת את ״השוקולד״ והבלטת אותו למוח שלך. המוח שלך שם על השוקולד תוית של ס כ נ ה. וברגע שיש ״סכנה״ המוח מגביר את תשומת הלב לאותו פרט ״מסוכן״ וגורם לך לשים לב אליו יותר.

לכן השוקולד הופך להיות מעניין יותר, מדבר אליך יותר, ״מפתה״ יותר.  כי המוח שלך כל הזמן ״מאותת״ לך איפה השוקולד נמצא. הוא מחדד לך את החושים מול השוקולד [הפוך ממה שאת רוצה].

ומה שקורה בדיאטות, במיוחד בתחילת הדיאטה, זה שהמוטיבציה כל כך חזקה לרדת במשקל/ ליצור שינוי, שלמרות שהשוקולד הופך להיות מפתה יותר את מצליחה לוותר על השוקולד, אבל לאורך זמן, המוטיבציה [בצורה מאוד טבעית] נשחקת  והשוקולד ממשיך להיות ״מפתה״, ממשיך לדבר אלייך ולכן האכילה שלו מתגברת.

ולכן כל שינוי תזונתי שעובד על המנעות ממאכלים כאלו ואחרים יוצר אצלך בדיוק את האפקט ההפוך, הופך את המאכלים האסורים לכאלו שאת רוצה מהם יותר.

ולכן  אתן לך פרקטיקה שתאפשר לך ללכת  עם המוח שלך ולא נגד המוח שלך. כשאת אוכלת את המאכלים ״המפתים״ או ניגשת לאכילה שלהם, תנסי להעביר את הקשב הפנימי למה את מרגישה, לדוגמא: מה הטעם, מה התחושה בגוף, איזה מרקם יש להם, להיות יותר מחוברת ונוכחת באכילה.

מה שיעביר את הקשב מהמוח שלך שמרגיש ״שאסור לך״ לחוויה יותר נוכחת ומאפשרת 🙂

נסי את זה בפעם הבאה וספרי לי איך הולך לך! 🙂

טל

כשאת חושבת שירידה במשקל, זה אומר: לא לאכול מה שאת אוהבת, לבלות הרבה במטבח, להתאמן בצורה קיצונית, לוותר על פחמימות… את לא רוצה לרדת במשקל. כי למה שתרצי לרדת במשקל?! אם את צריכה לעבוד כל כך קשה ולשלם מחירים כל כך גבוהים?

הרי את יודעת שגם אם תרדי במשקל אחרי הירידה תצטרכי להמשיך להתנהל עם אותה תזונה ושגרה שלא נעימה לך.

יש בתוכך קול אחד חזק, שבאמת רוצה, לרדת במשקל. להראות אחרת. וקול אחר שאומר לך : אם ארד, אשלם המון המון מחירים. והדיסוננס הזה סוגר לך את הדלת לשינוי, כי התת מודע שלך לא רוצה שתסבלי או שיהיה לך לא טוב, אז הוא מגן עלייך. ובשביל לרדת במשקל, את חייבת שהשינוי באמת יתמוך בך ויעשה לך טוב.

ואת לא יכולה לצפות מעצמך שרק בשביל ״הירידה״ תהיי מוכנה לשלם מחירים כבדים. בטח לא לאורך זמן.

בשביל שתרדי במשקל את רוצה להפסיק לחשוב כל הזמן על לרדת במשקל. ההתעסקות הזאת מעייפת, מלחיצה, גורמת לך להרגיש שאת כל הזמן מתפשרת על האכילה שלך בשביל ״המטרה״..

ואז ״נשבר לך.״  ואת אוכלת.. הרבה יותר ממה שרצית. כי כמה אפשר להתעסק בזה?!

מזמינה אותך ללמוד לעשות את השינוי הזה נכון, ללמוד לרדת במשקל, בלי להרגיש שאת מתאמצת, בלי להרגיש שזה כל הזמן בראש שלך.

וזה הרבה יותר פשוט ממה שאת חושבת. מזמינה אותך לשוחח איתנו ולהבין מה הדרך שמדויקת לך:

מכירה את זה, שאת מבטיחה לעצמך שהסופ״ש יראה אחרת ואת לא תגעי בחלה של שבת, תאכלי רק פרוסת עוגה אחת, תשימי בצלחת רק מה שנעים לך..

ואז.. את לא מפסיקה *לחשוב* על האוכל? על המתוקים? הבצקים? ובסוף גם אוכלת עוד ועוד מהם?

זה קורה מסיבה מרכזית, הסיבה ההישרדותית: המוח שלך מכוון לחפש סכנה, להיות ״דרוך״ לסכנות שיכולות להיות בדרך, ככה זה עוד מימי קדם, אז היום הסכנה שלך היא ״השוקולד״/ הקלוריות..

ואז את מוצאת את עצמך כל הזמן חושבת על השוקולד שאת לא רוצה לאכול. מה שמכניס המון לחץ… גורם להמון התעסקות סביב אוכל, חשש להפגש עם אותם מאכלים, מחשבות על איך להמנע מאותו אוכל, ולכל אלו מצטרפים הורמוני סטרס, שגורמים לך ליותר לחץ והם בעצמם מעלים במשקל וגורמים לתחושת דריכות וחוסר שמחה.

וכל זה – ההפך ממה שאת בעצמך רוצה! ברגע שאותו אוכל: בצקים, פחמימות, מתוקים. לא יהיה ״אישיוז״ תוכלי להיות באמת חופשיה ממתוקים ופחמימות, כי תוכלי לבחור בהם ולא כל הזמן לחשוב עליהם ולנהל מולם מאבקים… וחישובים ויומנים של מתי כן ואיך ולא..

אז רגע לפני שאת מנסה להגיד לעצמך לא לגעת באוכל מסוים, או לאכול כמות ספציפית בסופ״שׁ מציעה לך לחשוב על מטרה אחרת. להרגיש פיזית טוב ונעים בסופ״ש.

לא לחשוב על הכמות מראש, אלא להחליט על הכמות שנעימה לך 🙂

ואם את רוצה לעבור תהליך ליווי צמוד, שילמד אותך להשתנות מול האכילה, ליצור שפה אחרת מול האכילה, ולהפסיק את המאבקים מול האכילה, מזמינה אותך לשוחח איתנו 🙂

נשים שמצליחות לרדת במשקל ולשמור עליו, יוצאות מהלופ של לרדת במשקל או לא לרדת במשקל. הן מפסיקות להתבונן על כל אכילה ולחשוב, אם האכילה הזאת תגרום לי לרדת במשקל או לא תגרום לי לרדת במשקל. המיקוד שלהן הוא לא על כמה קלוריות או האוכל הכי דיאטטי שיגרום להן לרדת במשקל. כי כל זה מתבסס על מוטיבציה שנשחקת ומכניסה המון סטרס לאכילה.

הנשים האלו לומדות לרדת במשקל כי הן כל הזמן ברצון אמיתי, להרגיש טוב עם הגוף שלהן, ברמה הפיזית קודם כל, לפני הויזואלית.

לדוגמא, הן יודעות שאם ימשיכו לאכול [למשל] מהפסטה, הן ירגישו פחות אנרגטיות וחזקות. ולכן הן מסיימות את האכילה במסעדה בתחושה פיזית שנעימה להן ולא מכבידה עליהן. או שהן בוחרות לפעמים לוותר על השוקולד, כי הן יודעות שאחרי שהוא יעיר אותן , הן ירגישו גם את הנפילת סוכר שתגרום להן להיות עייפות וחסרות אנרגיה. הן רוצות לקום בבוקר ערניות ולכן בוחרות לאכול אוכל שיזין אותן ויעשה להן טוב יום לפני, הן אומרות לגוף שלהן מילים טובות ולא רודות בו או מענישות אותו. הן קודם כל חברות של עצמן.

הן מכבדות את הגוף שלהן, הן מכירות את הרעב והשובע שלהן, הן לא ישאירו את הגוף שלהן רעב או מקופח, הן יאכלו אוכל שטעים להן ויספק אותן. זאת אומרת נשים שירדו במשקל והצליחו לשמור עליו בלי כל הכאב ראש, אלו נשים שיצרו לעצמן את השיח הפנימי המטיב והמחזק שהמוטיבציה שמניעה אותן כל הזמן היא להרגיש טוב בתוך הבית שלהן – שהוא הגוף שלהן. זה מה שהן מחפשות.

ולכן גם אחרי שהן ירדו כבר הן לא נשחקות כי הן רוצות להמשיך להיות בריאות. וקל להן להגיד לא לאכול מסוים, או לאכול את הכמות שתעשה להן טוב, כי הן כל כך מכירות את הגוף שלהן ורוצות לעשות לגוף שלהן ולעצמן טוב.

וזה בדיוק מה שאת רוצה לעצמך ללמוד לרדת במשקל מבפנים 🙂 ליצור את השינוי הזה, שיהפוך את האכילה שלך לנעימה, פשוטה ורגועה ויוביל גם לשינוי חיצוני.

ולפני שנדבר על מה את חייבת לעשות, בואי תביני מה את בשום פנים ואופן לא צריכה: 

את לא צריכה לספור קלוריות בשביל לרדת במשקל 
את לא צריכה לאכול אוכל שאת לא אוהבת… 
את לא צריכה לבלות כל היום בחדר כושר ובמטבח, 
את לא צריכה לקחת זריקות או כדורים כדי לרדת במשקל, 
את לא צריכה להמנע מאוכל שכיף לך,
ובטח שאת לא צריכה לוותר על הספונטניות והחופש מול אוכל. 

ההפך!

כדי לרדת במשקל, את מוכרחה להנות מהאכילה שלך, לאכול אוכל שמספק וטעים לך וללמוד לאכול בצורה ספונטנית בלי תכנונים מעיקים.

יכול להיות שבעבר כשירדת במשקל, באמת נמנעת מהמון דברים ונדרשת לאכילה ״מוקפדת״ והמנעות ממאכלים מסוימים. והיום, את מצד אחד רוצה לרדת במשקל ומצד שני, את נזכרת בפעמים שירדת במשקל וכמה החזקת ״חזק״ כדי שזה יקרה.. ובסוף זה אפילו לא החזיק מעמד ועלית בחזרה, או יותר. 

זה בדיוק מה שמונע ממך לרדת במשקל. למדת, שכדי לרדת במשקל צריך לשלם מחיר ענק. ואני רוצה להגיד לך, שבשביל להתמיד בדברים בחיים, בטח דבר כמו אכילה, שנמצא יום יום בחייך, את חייבת להנות ממנו. 

את חייבת שיהיה לך פשוט, זורם ונוח!!! 

וזה בדיוק מה שאנחנו מלמדות בתזונה קשובה, איך אפשר לרדת במשקל,  איך לאזן את האכילה הרגשית,

בכיף. בשמחה. באהבה.  ככה שאת יכולה לעשות את זה בקיץ, בחופשה, בשגרה. אם את רוצה ללמוד גם, שלחי לנו הודעה ונדבר.

לפני כמה ימים התכתבתי עם בחורה מהממת שהתחילה אצלנו טיפול, היא שיתפה אותי באכילה רגשית שהיתה לה ביום שבת. היא סיפרה לי שבימי שבת חוזר על עצמו הצורך שלה ל״פסטיבל״ מול אוכל ולמרות שהיא מנסה לאכול בצורה מסודרת בשבתות בבוקר מהר מאוד היא מתחילה לנשנש ממה שהיא לא רוצה לאכול, אוכלת את ״השאריות״ של הילדים והאכילה הרגשית מתעצמת עד כאב בטן מאוכל.

שאלתי אותה על האפשרות לתת מקום לרצון שלה ״לחוות פסטיבל מול אוכל?״ שאולי מלכתחילה, צריך לכבד את הרצון לאכילה יותר חופשית, ורסטילית, מגוונת ביום שבת, כמו שיום שבת נראה שונה משאר הימים.

היא אמרה שהיא מצד אחד מבינה, ומהצד השני : לא מבינה איך תירד ככה במשקל?! הרי אם תיתן מקום ״לפסטיבל״ שיש בתוכה, איך המשקל שלה ישתחרר? כי יש ״מתמטיקה ברורה״

וזה בדיוק מה שהסברתי לה : אין מתמטיקה ברורה. המתמטיקה שאת הולכת איתה לא עובדת. הסברתי לה שהמתמטיקה הזאת גורמת לה

ללכת ״שבויה״ אחרי האכילה שתביא אותה [כביכול] לגירעון קלורי אבל בסופו של דבר, המתמטיקה – לא עובדת. עובדה, היא כל שבת מוצאת את עצמה עם כאב בטן מאכילה.

כי היא מפצה, אוכלת יותר, מרגישה חסך.. אז מבחינה מתמטיקה : היא אכלה יותר. אבל ברגע שהיא תיתן מקום לרצון הזה ״לפסטיבל״ שיש בתוכה, היא תגלה שאפשר לאכול בצורה כיפית – פנקייק / בורקס/ חלה או לא משנה מה, בכמות שתהיה לה נעימה, לא כמות שתיקח לה אנרגיה אלא שתיתן לה אנרגיה.

היא תחליט מה מתחשק לה לאכול כשתתבונן *בעצמה* ולא בדבר חיצוני כמו קלוריות/ מתמטיקה. וכל הדבר הזה יגרום לה לאכול פחות, לא לסיים את שבתות עם כאב בטן, עם כעס עצמי, עם באסה על האכילה.

ואז היא גם תוכל לרדת במשקל, אז המתמטיקה מול אוכל -תוכל גם לעבוד בצורה נכונה:)

תזכרי את הסיפור הזה, תני לעצמך הזדמנות למתמטיקה אחרת.